למרות הנסיונות הרבים למניעת תחלואה קרדיווסקולרית, 13%-34% ממטופלים לא ממלאים את המרשם עבור סטטינים שמקבלים מהרופא המטפל שלהם (חוסר היענות ראשוני). החוקרים ניסו להבין מה התפיסות הרווחות של מטופלים אלו שבגינם אינם נענים לטיפול עם סטטינים.
עוד בעניין דומה
במחקר חילקו 61 מבוגרים - 93% מהם עם מחלה קרדיווסקולרית ידועה, עם חוסר הענות ראשונית לטיפול עם סטטינים (לא מילאו את המרשם) וחילקו אותם לעשר קבוצות מיקוד. המשתתפים גוייסו דרך בית חולים אוניברסיטאי ובפרסום אינטרנטי בינלאומי.
תוצאות המחקר הדגימו כי היו מספר סיבות עיקריות לחוסר ההיענות לטיפול עם סטטינים. 1) רצון לחפש חלופות לפני נטילת סטטינים (לדוגמה- פעילות גופנית, שינוי תזונתי), 2) חשש מפני תופעות לוואי וסיכונים בנטילת סטטינים, 3) תפיסת מצבם הבריאותי כתקין, וככזה לא נדרש טיפול עם סטטינים, 4) ספקנות בנוגע לתועלת בנטילת סטטינים בהיעדר מחלה. גורמים נוספים, ופחות עיקריים, כללו; חוסר אמון בתעשיית התרופות, חוסר אמון בגורם המקצועי שרשם את התרופה, תקשורת לקויה עם הרופא המטפל אודות הטיפול עם סטטינים, חוויות עבר שליליות עם נטילת תרופות. בנוסף היו מספר מקרים בודדים של מטופלים שטענו שכולסטרול גבוה ממקור גנטי אינו מצריך טיפול כלל. שליש מהמשתתפים במחקר שיתפו בקבוצות המיקוד כי לא דיברו עם הרופא המטפל שלהם על כוונותיהם לא ליטול את הסטטינים.
מסקנת המחקר הייתה כי חוסר הענות ראשוני לנטילת סטטינים נובע מרצון המטופל לבחון אלטרנטיבות, מידע לקוי או אי-קבלת הסיכונים בתחלואה קרדיווסקולרית וספקנות בנוגע ליעילות הטיפול בסטטינים. רבים מאלו שמחליטים לא להיענות לטיפול, אינם משתפים את הרופא המטפל שלהם בהחלטה. בעקבות כך יש להדגיש את חשיבות שימת לב המטפל לאפשרות שהמטופל איננו מעוניין ליטול את התרופות, ולהתייחס לכך במעמד כתיבת המרשם. כמו כן, החוקרים הסיקו כי יש לבצע עבודות לפיתוח אסטרטגיות זיהוי מטופלים עם פוטנציאל לחוסר היענות לטיפול.
מקור: